יום ראשון 16/10/2011, מילאנו - "אני חוזר הביתה", יום אחרון

במילאנו בעיקר לא הספקנו לעשות דברים. אמרו לנו שיום טיול במילאנו מספיק. היה לנו במצטבר קצת יותר מיום אחד - היום הראשון החל מ- 15:00 והיום השני עד 17:00. ביום הראשון לא הספקנו את מוזיאון פולדי פצולי שתכננו להגיע אליו, ויתרנו על חלק נכבד מאתרי הדואומו, וכל הזמן היה נדמה לנו שיש עוד הרבה אתרים אחרים שאפילו לא תכננו לראות. ביום השני לטיול במילאנו והאחרון לטיול בכלל, התכוונו לבקר בכנסיית סנטה מריה דלה גרציה, שבה נמצא ציור הקיר המפורסם של ליאונרדו דה וינצ'י "הסעודה האחרונה". הנחנו שלא נצליח להיכנס, כיוון שלא הצלחנו אפילו להזמין כרטיסים מראש באתר. מכניסים בכל רגע נתון מעט מאוד אנשים לחדר, ויש ביקוש גבוה מאוד. החלטנו לנסות בכל מקרה, וכך שרפנו בערך שעה וחצי של הגעה מהמלון בתחבורה ציבורית, מציאת הכנסייה וכו'. היו כרטיסים רק לשעה 17:00, השעה שבה תכננו לצאת מהמלון לכיוון שדה התעופה (בדיעבד, זה היה הרבה יותר מוקדם מהשעה שהיינו צריכים לצאת, כמו בכל נסיעה אחרת שלנו).

קצת מאוכזבים, המשכנו לנקודה הבאה במסלול: הגלריה לאמנות מודרנית. גלריה ששוכנת בתוך בית מפואר מהמאה ה-18 ומציגה ציורים של אמנים החל מהתקופה הזו בערך, כשחלקם מוכרים קצת יותר: ואן גוך, גוגן ועוד. הכניסה לגלרייה הייתה בחינם. זה היה מפתיע, כי כבר היינו בגלריות קטנות יותר ומעניינות פחות שכרטיס הכניסה אליהן עלה לא מעט כסף.

ולעוד גלריה - משם המשכנו לגלריית בררה. גלריה שנמצאת ברחוב בררה, מדרחוב ציורי שופע גלריות ובתי קפה. הגלריה נמצאת - זה הסטנדרט באיטליה - בארמון מהמאה ה-17. היו בה אוספים שונים של ציורים, חלקים מודרנים וחלקים ישנים. ביציאה מהגלריה, כמו בכמעט כל מוזיאון בעולם, יוצאים דרך חנות המזכרות של המוזיאון. בדר"כ צחקנו על זה שמנסים לגרום לנו לקנות שטויות ביוקר. הפעם, בגלל שזה היה היום האחרון שלנו, התעכבנו בחנות וחיפשנו משהו לקנות לאחיינים. מצאנו חוברת צביעה חמודה (שהייתה לה גרסה גם באנגלית) בנושא ההמצאות של ליאונרדו דה וינצ'י, עם הסברים ועם ציורים לצביעה. קנינו שני עותקים שלה.

משם המשכנו לארוחת צהריים. אמנם לא ראינו את "הסעודה האחרונה", אבל בהחלט הייתה לנו כוונה לממש את "הסעודה האחרונה" שלנו באיטליה. ישבנו במסעדה ברחוב בררה שאנחנו לא זוכרים את שמה, ולא הצלחנו לשחזר אותו גם מאוחר יותר מהאינטרנט. אני אכלתי סלט ניסואז ושתיתי סן פלגרינו, ואור שתה שרדונה, ואכל פיצה ארבע גבינות, שעייפה אותו קצת. אני טעמתי מהחלק ללא הגבינות ולטעמי לפחות הבצק והרוטב היו המוצלחים ביותר מכל הפיצות שאכלנו.

פסלים של פילים במילאנו - ממקומות שונים בעיר

משם חזרנו למלון, תוך כדי חיפוש מתמיד אחרי מאפייה נחמדה שבה נוכל לנצל את זכותנו האחרונה לשחיתות איטלקית, לפני שאנחנו חוזרים לארץ ולתזונה הנורמלית שלנו. הליכה של ק"מ כמעט עד המלון לא הניבה שום תוצאות. בסוף נתקלנו בבית קפה שהציג לראווה המון קינוחים מפתים. היה קשה לבחור רק אחד, וממילא ביום האחרון השחיתות מותרת ללא הגבלה כמעט, אז לקחנו שניים: עוגת מוס שוקולד (לא מתוקה מדי, למרות שזה נשמע כך), וגביע מבצק פילו ממולא בקרם מסקרפונה עם תותים ושקדים. אני שתיתי קפוצ'ינו ואור נזכר ביום האחרון באיטליה שהוא בעצם רוצה לטה מקיאטו. הכל היה טעים, אבל המחירים היו כמו בארץ, וזה היה קצת מאכזב לשלם 17 יורו. לפחות לא הייתה תוספת על שירות.

זהו, אנחנו מגיעים כמעט לסוף. משם הגענו למלון, לקחנו את המזוודה ולקחנו שאטל לשדה התעופה מתחנת הרכבת. השאטל עלה 7.5 יורו לאדם. הגענו לשדה התעופה מוקדם מדי, כהרגלנו, אבל הזמן עד הטיסה עבר דווקא יחסית מהר. הספקנו להסתובב קצת בחנויות של שדה התעופה ולקנות פרמזן בדיוטי פרי. אור ישן לי על הכתף קצת ולפני ששמנו לב עלינו לטיסה.

התבאסנו לראות ישראלים. אני יודעת שזה נשמע מתנשא, הרי חלק גדול מהישראלים הם כמונו, נורמליים. אבל המיעוט הקולני הזה ממש מעצבן. איזו מישהי צעקה בכל שדה התעופה "צביקה! צביקה!" והרגשנו שאנחנו כבר בארץ. זהו, נגמר הטיול. מקווים שנהניתם, אנחנו נהנינו. נתראה בטיול הבא.