בבוקר רצינו לנסוע לרובע טראסטברה כדי לבקר בשוק הפשפשים פורטה פורטזה. זה השוק הכי גדול ברומא והוא משתרע על פני 4 ק"מ. לקח לנו המון זמן להגיע לרובע, שהיה בקצה השני של רומא. נסענו לשם בשני אוטובוסים, וירדנו כמה תחנות לפני הזמן, מעוד סיבה שהתחבורה הציבורית שם מסובכת: במסלול כתוב שם הרחוב ולא שם התחנה. אם יש יותר מתחנה אחת ברחוב, יהיה כתוב תחתיה בקטן באיטלקית משהו כמו
"X Fermate", כלומר X תחנות. בהרבה מהמקרים היינו צריכים לנחש באיזו מהתחנות לרדת, והלכנו הרבה ברגל בגלל הטעויות האלה. למעשה, כל כך הרבה, שאור לא שמע אותי אפילו פעם אחת מתבאסת על זה שאני מפספסת שיעור כזה או אחר במכון הכושר, ותאמינו לי שזה הישג.
גם בשוק עצמו הלכנו הרבה. אני תמיד אוהבת ללכת לשווקים בחו"ל, למרות שאני לא מאלה שנוסעות לחו"ל בשביל שופינג, וגם מהשוק הזה יצאתי רק עם ג'קט (שהתמקחתי עליו והורדתי את המחיר שלו ב- 2 יורו! וו-הו!) וחגורה שהייתה הכרחית בתחילת הטיול (הג'ינס כל הזמן נפל לי. לא בטוח שזה היה קורה גם בסוף הטיול). היה נחמד לסייר בין הדוכנים, אם כי 4 ק"מ זה הרבה יותר מדי, והכל נורא חוזר על עצמו. רוב השוק הוא של בגדים, תיקים וקצת קשקושים. יש מעט מאוד דוכני אוכל.
השוק הזה היה גן עדן לחובבי הקניות וגיהנום לגברים.
אחרי השוק, התכוונו לחצות את הטיבר בגשר מסוים שלידו נמצא השוק. מה שלא לקחנו בחשבון היה שאורכו של השוק הרחיק אותנו משמעותית מהגשר הזה. לקח לנו זמן רב להבין איפה אנחנו והלכנו רגלית מיואשים עד שתפסנו אוטובוס מפוצץ באנשים (כמו תמיד בימי ראשון). בסופו של דבר הגענו לגשר המתוכנן וממנו המשכנו לגטו היהודי.
אחרי השוק, התכוונו לחצות את הטיבר בגשר מסוים שלידו נמצא השוק. מה שלא לקחנו בחשבון היה שאורכו של השוק הרחיק אותנו משמעותית מהגשר הזה. לקח לנו זמן רב להבין איפה אנחנו והלכנו רגלית מיואשים עד שתפסנו אוטובוס מפוצץ באנשים (כמו תמיד בימי ראשון). בסופו של דבר הגענו לגשר המתוכנן וממנו המשכנו לגטו היהודי.
בגטו נמצא בית הכנסת הגדול של רומא והמוזיאון היהודי של רומא. אנחנו הסתפקנו בסיבוב רגלי ברחבי הגטו, כיוון שלא נשאר לנו הרבה זמן, וידענו שעוד צפויים לנו בתי כנסת ומוזיאונים יהודיים בערים האחרות. באיזור הגטו היו מספר מסעדות כשרות. במסעדות איטלקיות נהוג להגיש לחם וגריסיני לפני האוכל (כן, גם אם הזמנתם פיצה ופסטה. חובבי פחמימות רציניים, האיטלקים האלה). באחת מהמסעדות הכשרות הגישו לשולחן לחם ו...מצות. אני אדגיש שוב, זה לא היה פסח. זה היה אחרי יום כיפור. פלא ששונאים את היהודים?
לאחת המסעדות שם קראו "בגטו". זה הזכיר לי בדיחות שואה, אם כי נראה לי שלא זו הייתה כוונת המשורר.
לא רחוק מהגטו נמצאת פיאצה מטאיי, כיכר חביבה שיש בה מזרקת צבים.
 |
| קאמפו די פיורי |
 |
| פיאצה מטאיי |
ולבסוף
הגענו לכיכר קאמפו די פיורי, כיכר ששימשה בעבר להוצאות להורג, ונשאר בה הפסל של האיש הנחמד הזה (שנראה כמו המוציא להורג אבל למעשה הוצא להורג בעצמו). ברומא היה קצת קשה לנו לעקוב אחרי הסיפורים ההיסטוריים. בהמשך הטיול, בפירנצה, הסיפורים ההיסטוריים של כל האתרים היו קשורים זה לזה יותר.
משם רצינו להמשיך למוזיאון הפסטה, שהייתה עליו המלצה במדריך שיחור המעודכן שלנו, אבל כשהגענו לכתובת גילינו שהמוזיאון נסגר. פגשנו שם ברחוב איטלקי חביב ושאלנו אותו על המוזיאון. הוא אמר לנו שהמוזיאון אכן היה שם בעבר וכנראה נסגר, והציע לנו לבקר במקום זה בפיאצה דל פופולו ובעוד כמה מוזיאונים. הוא התחיל לספר לנו על ההיסטוריה של המקומות האלה והיה מאוד נחמד. הוא סיפר לנו על איזו משפחה ברומא שיצא ממנה אפיפיור, אבל במקום להגיד "A pope came out of this family" הוא אמר משהו כמו "A poop came out of this family", ואור ממש החזיק את עצמו שלא לצחוק.
אז אכן המשכנו לכיוון פיאצה דל פופולו, כיכר העם. היו שם ראיות שנערכה בה קודם להגעתנו איזו הפגנה. היה הרבה לכלוך ואנשים עם חולצות עם כל מיני מסרים חברתיים עוד הסתובבו שם באיזור. ייתכן שזה קשור למהומות שהיו ברומא כמה ימים לאחר שעזבנו, אבל אנחנו לא יודעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה